מאות בני אדם בערב התעוררות בשומרון לקראת הימים הנוראים

מאות בני אדם בערב התעוררות בשומרון לקראת הימים הנוראים. הרב יהשע שפירא: "בארץ ישראל הדגש הוא על קבלת השפע" דגן: "כוחנו בא משורשינו"

מאות בני אדם הצטרפו לערב התעוררות אזורי בשומרון לקראת הימים הנוראים, אותה יזמה המועצה הדתית שומרון בניהולו של משה כהן. במרכז הערב התקיימה התוועדות מיוחדת שכללה דברי חיזוק ושירי נשמה.

בין הנוכחים היו הרב יהושע שפירא, הרב דוד דודקביץ', הרב אייל וורד, ראש המועצה האזורית שומרון יוסי דגן ובליווי מוזיקאלי של הרב הלל פלאי.

דגן אמר במהלך הערב: "זהו ערב נפלא, משמח ומחמם את הלב לראות את תושבי השומרון מתקבצים יחד כדי להתחזק לקראת הימים הנוראים. כפי שכל השנה תושבי השומרון יודעים להיות ערבים זה לזה כך גם הערב יחד אנחנו מתחזקים ומתפללים לשנה טובה. למרות האתגרים שלפתחנו"

הרב דודקביץ אמר במהלך הערב: "בתפילה ראש השנה אומרים מספר פעמים את המילה "ובכן", "ובכן תן פחדך" "ובכן צדיקים" וכו', מאיפה היא הגיעה? הרי אין אותה מעוד תפילות.
כל יהודי שמכין את עצמו לימים הנוראים ועושה חשבון נפש בתשובה עולה השאלה האם הוא ראוי לעמוד מול השם בראש השנה ולהמליך אותו? הרי יש בו הרבה חטאים, ויותר מזה ככל שהאדם יותר ממתכונן ויותר עושה חשבון נפש ככה הוא מרגיש יותר רחוק ופחות מתאים.
ובגלל זה אומרים את המילה "ובכן" להזכיר לנו את הפסוק ממגילת אסתר "ובכן אבוא אל המלך", בראש השנה אנחנו לא מסתכלים על המצב שלנו, כולם מוזמנים לבוא להמליך את המלך גם ש"לא כדת".

הרב קרליבך היה אומר: אבא יותר שמח בביקור של הילדים שלא מגיעים הרבה, ככה גם ה' שמח באנשים שלא מגיעים הרבה לבית כנסת ומגיעים להתפלל רק בימים נוראים…

הרב יהושע שפירא: "עיצומו של יום זה תקיעת השופר: "יום תרועה". אם מסתכלים בתנך על המקומות שכתוב "תרועה" אפשר לראות שאלה מקומות של שמחה. לדוגמה, בלדוד ה' אורי וישעי יש פסוק: " וְעַתָּה יָרוּם רֹאשִׁי עַל אֹיְבַי סְבִיבוֹתַי וְאֶזְבְּחָה בְאָהֳלוֹ זִבְחֵי תְרוּעָה אָשִׁירָה וַאֲזַמְּרָה לַה'". או פסוקי דזמרא: "הללו בתקע שופר… הללוהו בצילצלי תרועה". כלומר אנחנו רואים שזה מבטא שמחה.
לעומת זאת, אונקלוס מתרגם "תרועה"- יבבה. ובגמרא יש את הדיון האם תרועה זה יללה או בכי. כלומר תרועה זה ביטוי לעצבות ומצוקה.
בארץ ישראל, ראש השנה הוא יום של קבלת השפע, ביום זה נגזרים "כל מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה ועד יום הכפורים", לכן זה יום שמח. לעומת זאת, בגלות, גם ראש השנה הוא יום קבלת השפע אבל על ידי שליח מכוער, איזה שליט אויב, נבוכדנצר וכו, לכן ראש השנה הוא יום קשה.

לכל שפע יש גבול, בארץ ישראל הדגש הוא על קבלת השפע ובגלות הדגש הוא על הגבול…

ולכן שחוזרים לארץ (נחמיה ח') הנביא אומר לישראל: " לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים ושלחו מנות לאין נכון לו". כאן בארץ ישראל צריך לשמוח בראש השנה".