עמי שרוןיום המשפחה הדיגיטלית.נתונים שפרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לרגל יום המשפחה מראים כי החברה הישראלית עומדת לפני פירוק מרצון עם מספרי שיא של גירושים ומשפחות חד הוריות (למעלה מ-120,000) והם אינן מפתיעים את מי שמודע לעובדה שהוא חי בעידן דיגיטלי בו מתבצעת התקשורת דרך אפליקציות.
החל מאמצע שנות התשעים חלה עלייה של למעלה מ- 82% במספר הילדים החיים במשפחות חד-הוריות עם הורה גרוש.לקראת סוף שנות התשעים החל עידן האינטרנט לשלוט בעולמנו הצר והקורולציה בין המספרים לאירועים ברורה מאוד בעיניי.
לא מזמן הגעתי לביתם של זוג מחבריי שניהם אנשי היי טק ממודיעין שישבו ליד שולחן עבודה האחד בסמוך שני ותיקשרו ביניהם באמצעות הודעות וואטס אפ .בתקופה בה ארוחות הערב נחגגות בוואטס אפ התקשורת עם הילדים עוברת דרך המסכים הקשר הוירטואלי עם ההורים מסתכם בשיחות בסקייפ והפייסבוק הוא המולך אין פלא שאנשים רצים להתגרש באופן מקוונן.
פנים אל מול מסך
”פנים אל מול פנים. אולי רק פעם בחיים.הזמן סוגר עלינו.מעגל של שינויים”.(יהודה פוליקר)
אם פעם האמא הייתה מתקשרת ”לחפור” ולבקש עדכונים חיים היום היא מקסימום שולחת מסרון ומקבלת דו”ח מצב וירטואלי כולל קישור לאלבום תמונות. הסבא והסבתא בכלל למדו שאם הם רוצים להיות בעניינים הם צריכים להיות מעודכנים וכך נוצר מצב בו עלה הגיל הממוצע בין משתמשי הפייסבוק ואלפי סבים וסבתות פתחו חשבונות אינסטגרם וטוויטר כדי לעקוב אחר הנכדים המבוישים.כולם יחד יכולים לצפות ביו טיוב בצעדיו הראשונים של האחיין של השכנה מהקומה למעלה.וכך חיסלה הטכנולוגיה את האינטימיות המשפחתית
אם פעם היית צריך להגיע לבית הספר בבגדים מוזרים כדי לעשות פדיחות לילדים היום אתה פשוט יכול לכתוב על קיר הפייסבוק שלהם:”עמיעדוש מותק שכחת את הדייסה הבוקר” ולחסל לחלוטין את חייהם החברתיים.איחן זה פלא שהגענו למצב קשה של מאות קשישים המתדפקים על פתחי הנכדים בבקשה להצטרפות לקבוצת הוואטס אפ המשפחתית ורגע לאחר שאלו האחרונים מואילים בטובם להכיר בסבא ניצול השואה כחלק מהמשפחה הגרעינית הוא מגלה שנפתחה עוד קבוצה ”משפחת טאוב בלי סבא”.כזה ראה וקדש.
עכשיו גם ניתן להבין מדוע הוחלף ”יום האם” ביום המשפחה אין מדובר בעובדה שאלו שהחליטו על כך ראו צירים רק בדלתות ושמעו חצוצרות רק במקהלה העירונית אלא בעבודה שיום זה הפך לחג המציין את התפרקות ערכי המשפחה הקלאסית ותודה לעידן הפייסבוק שהביאנו עד הלום.
